החלטה בתיק ת"א 48755/03

החלטה זו ניתנת בבקשה לביטול פסקי דין אשר ניתנו כנגד המבקשות בת.א. 35297/04, בת.א. 66724/03 ובת.א. 48755/03, שבהן חויבו המבקשות לשלם למשיבה סך כולל של 1,780,181 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעות ועד למועד התשלום בפועל.

הבקשה לביטול פסק דין נתמכה בתצהירו של מר Markus Pleuler אשר נכתב בשפה האנגלית. מהבקשה ומהתצהיר עולה כי המשיבה שגתה בכתובת ההמצאה וציינה על גבי כתבי הטענות שכתובתה של המבקשת 1 היא כתובת המחסנים בברצלונה של המבקשת 2. מר Pleuler הצהיר כי קיומם של הליכים רשמיים בבית המשפט בישראל נודע למבקשת 1 רק לאחר שהתקבלה הודעה באמצעות SONY באיטליה כי נעשו ניסיונות לבצע עיקולים בחברת ישפאר בישראל. בנוסף נטען כי לא בוצעה המצאה כדין של כתבי התביעה, וזו שבוצעה חסרת תוקף. בהקשר זה נטען כי ביצוע המסירה צריך היה להתבצע בהתאם להוראות האמנה בדבר המצאתם, בחוץ לארץ, של כתבי בי-דין וכתבים שלא מבי-דין, בעניינים אזרחיים או מסחריים שנחתמה בהאג ביום 15/1/65 (להלן: " אמנת האג"), אשר אומצה בישראל בתקנות המצאת מסמכים לפי אמנת האג 1965, התשל"ו-1975 (להלן: " התקנות"), ולנוכח הסתייגותה של שוויץ מסעיפים מסוימים באמנה, היה צורך לבצע את המסירה באמצעות הנהלת בתי המשפט ולא בדואר רשום. 

המשיבה הגישה תגובה לבקשה שבה נטען כי כתבי התביעה תוקנו ונשלחו לכתובתן הנכונה של המבקשות. כמו-כן נטען כי המבקשות ידעו על ההליכים בישראל עוד בשנת 2006, ולא עשו דבר בנוגע לכך גם לאחר שהומצאו להן כתבי התביעה המתוקנים בתחילת שנת 2008. בנוסף טענה המשיבה כי בחודש מאי 2008 נשלחו ונמסרו למבקשות מכתבים המודיעים להן על פסקי הדין שניתנו כנגדם, ומכאן שהבקשה לביטול פסקי הדין לא הוגשה במועד. לגבי חוקיות ההמצאה נטען כי לא הועלו טענות כלשהן מטעם המבקשת 2 בעניין זה, ולגבי ההמצאה שבוצעה למבקשת 1 נטען שהדרך היחידה והנכונה להוכחת הטענה לגבי הסתייגותה של שוויץ מהמצאה בדואר רשום הינה באמצעות הגשת חוות דעת מומחה לדין השוויצרי.

המבקשות הגישו תשובה לתגובה שבה חזרו על הטענה כי לא בוצעה המצאה כדין, וכן טענו כי הבקשה לביטול פסקי דין הדין הוגשה במועד, בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 12/8/03. כמו-כן הועלו לראשונה בתשובה לתגובה וללא תצהיר טענות בנוגע לסיכויי ההגנה של המבקשות.

הבקשה לביטול פסק הדין נדונה תחילה בפני כב' השופט שינמן אשר קבע כי יש לנהל דיון בבקשה, ודיון זה התקיים בפועל בפני הח"מ. במהלך הדיון נחקר מר Markus Pleuler על תצהירו, ולאחר מכן הגישו הצדדים סיכומים בכתב.

דיון

המבקשת 2

הבקשה לביטול פסקי הדין הוגשה לכאורה בשם המבקשות 1 ו- 2. ואולם, מתצהירו של מר Pleuler אשר צורף לבקשה עולה כי הינו מנכ"ל המבקשת 1 (או חבר הנהלת החברה לפי עדותו בחקירה הנגדית), בעוד שלא הוצהר כי הוא ממלא תפקיד כלשהו אצל המבקשת 2. בחקירתו העיד מר Pleuler כדלקמן (ראו עמוד 3 לפרוטוקול, מול שורות 9-15):

"ש. אתה לא יכול לדבר בשם סוני אספניה?

ת. לא, אני לא יכול.

ש. ז"א, אני רוצה להבין עכשיו, כל מה שתגיד לי או כל מה שבתצהיר מתייחס לסוני אוברסיז או לסוני אוברסיז ואספניה?

ת. זה תלוי בסגנון השאלה.

ש. האם התשובות הן מטעם חברת סוני אוברסיז או סוני אספניה?

ת. בשם סוני אוברסיז ס.א."

מכאן שמר  Pleulerאשר ממלא תפקיד אצל המבקשת 1 בלבד, איננו מוסמך ואיננו יכול להעיד בשמה של המבקשת 2, ודי בכך על מנת לדחות את הבקשה ככל שהיא מתייחסת למבקשת 2.

בנוסף לכך, למעשה אין בתצהירו של מר Pleuler התייחסות כלשהי למסירה שבוצעה לנתבעת 2, וממילא עניין זה לא היה ידוע לו מידיעתו האישית בהיותו נושא משרה אך ורק אצל המבקשת 1 אשר מקום מושבה בשוויץ. בסעיף 10 לתשובת המבקשות לתגובת המשיבה נטען כי "מסיבות השמורות עימה, המשיכה המשיבה לכלול את המיליםSOSABCD  "Barcelona Warehouse" בכתובתה של המבקשת 2, וזאת תחת לציין את כתובתה הנכונה של המבקשת 2". אולם טענה זו נטענה לראשונה בתשובה לתגובת המשיבה, ללא תצהיר כלשהו ומבלי לפרט האם ומתי הגיעו כתבי התביעה אל כתובתה הנכונה של המבקשת 2 בפועל.

עוד יצוין כי מחקירתו הנגדית של מר Pleuler עלה שעוד בשנת 2004 קיבל לראשונה מידע מהמשרדים בברצלונה שבספרד שהגיע "כתב" (עמוד 4 לפרוטוקול, מול שורות 12-14), ובהמשך קיבלו משם "העתקים מכתבים שהיו מצוינים ככתבי תביעה שהומצאו לנו יחד עם מכתב מלווה ממשרד עורכי דין בישראל" (שם, מול שורות 12-28).

מכאן שלא נטען וודאי שלא הוכח כי כתבי התביעה לא הומצאו למבקשת 2 כדין, כאשר מאישורי המסירה עולה ולא נסתר שכתבי התביעה התקבלו בכתובתה הנכונה של המבקשת 2 ביום 27/12/07 ועל פי עדותו של מר Pleuler, המבקשת 2 ידעה על קיומם של ההליכים עוד בשנת 2004.

לגבי סיכויי ההגנה, כל שנטען בבקשה לביטול פסקי הדין הוא כי "למען הזהירות וכפי שעולה מכתבי הטענות, גם לגופם של דברים עומדת למבקשות הגנה ראויה נגד התביעות וטענות התובעת מוכחשות ונדחות" (סעיף 25 לבקשה). מדובר בטענה כללית ביותר ללא כל פירוט כנדרש, ואף טענה סתמית זו אינה נתמכת בתצהיר. רק בסיכומי המבקשת נטען במפורש לראשונה כי המבקשת 2 אינה בעל הדין הנכון לתובענה באשר אין לה עניין או יריבות עם המשיבה (סעיף 20). אין לקבל טענה זו ולו מן הטעם שהועלתה לראשונה בסיכומים, וממילא אף לא היה מקום לקבלה ללא תצהיר של מי מטעם המבקשת 2 אשר יכול היה להעיד על כך מידיעתו האישית, ובפרט כאשר אין חולק כי הסחורה יצאה בפועל ממחסניה של המבקשת 2 (כאמור בסעיף 5 לתצהירו של מר Pleuler).